החלטה בתיק בש"ם 1006/05

בפניי בקשה למתן ארכה להגשת ערעור.

פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 16.12.04, והודע לבא כוח המבקשת ביום 19.12.04. מתברר, כי בשל טעות של בא כוח המבקשת, סבר הלה כי פרק הזמן החוקי להגשת ערעור על פסק הדין הינו 45 ימים, ולא 30 ימים, כפי שקבוע בדין. בינתיים, התקיימו הליכים בבית המשפט המחוזי, בהם הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב הליכים בתיק שבפניו, עד ליום 31.1.05, על מנת לאפשר למבקשת להגיש ערעור (ראו נספח ב' לבקשה שבפניי). בקשת הארכה שבפניי הוגשה ביום 30.1.05.

דין הבקשה להתקבל. מתן הארכה המבוקשת טעון קיומו של טעם מיוחד. טעות באי כוח המבקשת לעניין לוח הזמנים להגשת ערעור לבית משפט זה אינה מהווה, בנסיבות העניין, טעם מיוחד העומד לעצמו. הטעם לכך הוא, שהדין בו טעו באי כוח המבקשת הינו דין מושרש, הקיים מזה שנים אחדות, והכל פועלים על פיו. אין בדין זה כל אי בהירות או קושי באיתורו, היכולים להצדיק את הארכה המבוקשת.

עם זאת, מתברר כי המבקשת העמידה את המשיבים באופן ברור, זמן קצר לאחר שנתקבל פסק הדין בידה, על כוונתה להגיש ערעור על פסק הדין. כוונה זו עולה הן מהליכים שננקטו בבית המשפט המחוזי, והן מן החומר המתייחס למגעים שהיו בין הצדדים. כוונה זו נוטה לשלול קיומה של הסתמכות אצל בעל הדין שכנגד על כך, שלא יוטרד בהליך ערעורי. בשל כך, הפסיקה ייחסה משקל ניכר להודעה כאמור, ונתנה לה משקל ניכר בקביעה כי קיים טעם מיוחד להגשת הליך ערעורי. אכן, קיומו של איחור ממשי בהגשת הליך ערעורי עשוי ליטול את משקלה של הודעה כאמור, ולמנוע מתן ארכה (ראו, למשל, בש"א 8516/04 חיים מושלין ז"ל נ' עיריית רחובות). במקרה זה, המדובר באיחור שאינו זניח (12 ימים מן המועד האחרון לנקיטת הליך ועד להגשת הבקשה שבפניי), ומבחינה זו מעוררת הבקשה שבפניי קושי.

עם זאת, כל מקרה ונסיבותיו. במקרה זה, לא הכחישה המשיבה את טענת המבקשת, כי ביום 27.1.05, שלושה ימים בלבד לפני הגשת הבקשה שבפניי, ביקש בא כוח המשיבה מבא כוח המבקשת העתק של הודעת הערעור שהוגשה. מכך עולה, כי סמוך מאד להגשת הבקשה שבפניי סברה המשיבה כי הוגש הליך ערעורי, ובפועל לא פיתחה, באותו מועד, כל ציפיה שלא להיות מוטרדת בהליך ערעורי, אף שהמועד לכך חלף כמעט עשרה ימים לפני כן. כאמור, הבקשה שבפניי הוגשה ביום 30.1.05, שלושה ימים לאחר המועד בו נודע למשיבה על האיחור בנקיטת ההליך. יש להעיר, כי יום 27.1.05 היה יום ה' בשבוע, ויוצא  כי הבקשה שבפניי הוגשה ביום העבודה הראשון הסמוך למועד בו נודע לראשונה למשיבה על האיחור בהגשת ההליך, ואין כל טענה כי  בפרק הזמן האמור שינתה המשיבה, בדרך כלשהי, את מצבה לרעה.

יש להוסיף, כי החלטת הערכאה הדיונית בדבר עיכוב ההליכים בפניה לאחר מתן פסק הדין, אשר ניתנה ביום 6.1.05, קבעה כי עיכוב ההליכים יהיה עד ליום 31.1.05. החלטה זו לא הועמדה במחלוקת על ידי המשיבה. הבקשה שבפניי הוגשה בתוך התקופה שנקבעה לעיכוב הליכים, ואף מבחינה זו, לא מצאתי פגיעה במשיבה העשויה להצדיק דחיית בקשת הארכה שבפניי.

התוצאה היא, כי הבקשה מתקבלת. המבקשת תגיש את ערעורה תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו. הערעור יקובל לרישום בתנאי שהמבקשת תמציא למזכירות בית המשפט אישור על כך ששילמה למשיבה1 הוצאות הבקשה שבפניי בסך של 3,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. לא יוצג אישור כאמור, לא יקובל ההליך לרישום.  

ניתנה היום, ט' באדר ב' תשס"ה (20.3.2005).

                                                                         עודד שחם, שופט

                                                                                ר ש ם

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: